הספר מורה נבוכים - ספר היסוד של הרמב"ם בתרגומו המדעי של ד"ר שוורץ בעברית פשוטה ונוחה לקריאה, בהוצאת ידיעות ספרים. זוהי הוצאת התרגום בלבד בלי ההערות ד"ר שוורץ.
אודות תרגום ד"ר שוורץ
במהדורה זו של מורה נבוכים ד"ר שוורץ תירגם לשפה העברית ישירות מהלשון הערבית, ולכן המהדורה ניחנת הן במעלותיה כמהדורה מדויקת הנאמנת למקור והן ככזו הכתובה בלשון המקובלת ומובנת לקורא המודרני.
כיום מסתמנת בחלק מהישיבות העוסקות במשנת הרמב"ם נטייה להעדיף את מורה נבוכים בתרגום הרב קפאח, ולהשתמש בתרגומו החדש של מיכאל שורץ להבהרת נקודות קשות מבחינה תחבירית ומילולית, שנתקלים בהן לא מעט עקב סגנונו הקשה של הראשון. הסיבה המוצהרת לכך היא אמון רב יותר הניתן ברב קפאח בכל הקשור לנקודות היותר מסובכות, והפחות בולטות שבספר.
אודות ספר המורה נבוכים
הספר מורה נבוכים - ספר היסוד של הרמב"ם. הוא ספר פילוסופיה שחיבר הרמב"ם בערבית יהודית במאה ה-12. 'מורה נבוכים' הוא אחד מהחיבורים הפילוסופיים החשובים והבולטים ביותר בהגות היהודית בימי הביניים, על אף שקמו לו מתנגדים רבים מבית בעת פרסומו- רבנו יונה והרשב"א היו ממתנגדיו החריפים. כיום הספר מקובל על כל קהילות ישראל, אך יש הרואים סכנה במסרי הספר ובהיעזרותו במקורות שאינם מהעולם היהודי, ועל כן מגבילים מאוד את הלימוד בו. נהוג לומר שעד פרק נ' חייב ללמוד כל אחד, ומפרק נ' והלאה כ"א לפי מדרגתו.
הרמב"ם החל לכתוב את מורה נבוכים בשנת ד' תתקמ"ז, וסיימו עד שנת ד' תתקנ"א. ספרו זה, הכתוב בערבית יהודית, נכתב במקורו עבור תלמידו - ר' יוסף בן יהודה אבן שמעון. בספר מתווה הרמב"ם את הדרך לאדם "הנבוך", שעיונו התורני והפילוסופי אינם מתחברים בידיו למקשה אחת. מקובל כי הספר כולל את הספרים ספר הנבואה וספר ההשוואה בעריכה שונה, כאשר העניינים העמוקים מפוזרים בספר במעין 'צופן' שרק המשכיל יוכל לחדור אל תוכו.
ב"מורה נבוכים" פורש הרמב"ם את שיטתו בנושאים רבים ובהם: שלילת הגשמות מהאל, נבואה, השגחה, טעמי המצוות, תורת המדינה ובריאת העולם ומוסריות כלל אנושית. בכל הנושאים מטפל הרמב"ם באורח רציונלי, היינו, מציג הוכחות הגיוניות התומכות בטענותיו. הרציונליזציה של תוכני הדת היא אחד מסימני ההיכר הבולטים ביותר של מורה נבוכים.
במבוא לספר כותב הרמב"ם שבתוך הספר הוא טמן גופי ידע, שאותם הוא מבקש להסתיר מן הקורא הפשוט. הוא קורא למשכיל לנסות לפענח את סודותיו ולחשוף את הידע הנחשק המוסווה בתוך ספרו. לעומת משנה תורה ההלכתי, שבו ידע הרמב"ם לאסוף מקורות ידע ממכמני התלמודים ולגבש אותם למבנה ארכיטקטוני מסודר, עושה הרמב"ם במורה נבוכים את הפעולה ההפוכה, ומפזר נושאים באופן מכוון בחלקים השונים של ספרו, באופן שרק מי שיש לו בקיאות מעמיקה בספר, יכול לגבש את תפיסת הרמב"ם לגבי נושאים שונים.
שלושת חלקי המורה נבוכים
החלק הראשון (המכיל 76 פרקים) פותח בענייני שפה ולשון, במאבק נגד הנטייה להאנשת האל, מהלך שמגיע לשיא בתורת שלילת התארים ובהוכחות נגד ההגשמה של האל, ובפולמוס עם התאולוגיה של הכלאם.
החלק השני (המכיל 48 פרקים) עוסק בהוכחות לקיום האל, ובדיון בשאלה האם העולם נברא או קדמון ובהמשך עוסק באופן נרחב במושג הנבואה.
החלק השלישי (המכיל 54 פרקים) עוסק בתחילתו בנושאי מעשה מרכבה, השגחה פרטית, תורת הגמול ובעיית הרע בעולם ואחר כך פונה הרמב"ם לעסוק בטעמי המצוות.