ספר אמרי שפר - כרך מתוך סט ספרי רבי אברהם אבולעפיה המקבץ את רוב ספרי הקבלה שכתב רבי אברהם אבולעפיה. אמרי שפר הוא כנראה ספרו האחרון, נכתב בשנת ה'נ"א באי קומינו ועוסק בשיטות הצירופים.
מתוך הקדמת המחבר לספר אמרי שפר
ואחר שראיתי אני זכריהו המחבר שהכל תלוי בקול ורוח ודבר ראה לבי את לבי ובקש לשבר היצר המקבר ואומר להתקבץ עם חכמי לב ולהתחבר והילים לגבר ואחל לכתוב זה הספר הנותן אמרי שפר להכניע בו לבות בני עפר ואפר ולבעול על פיו בנות צלפחד בן חפר ולפיכך קראתי שמו אמרי שפר כי בו אשים אש בוערה בלבות הכסילים ובו אלהיב לבות המשכילים אלה באש חשבו ישרפו ואלה באש חשקו יצרפו.
ואחלקהו לשלשה מאמרים ולשלשה שערים ולשלשה חלקים. המאמרים אכלול בהם דעות חכמי דורינו זה והשערים אכלול בהם דעת חכמי ישראל הקדמונים והחלקים אכלול בהם דעות כל הנביאים כולם בכלל. ואחר כל אלה אכתוב ידיעה כללית כוללת כל הדעות הנזכרות הקודמות אשר עדיה הגיעה הכוונה האלהית בבריאת האדם בזה העולם השפל ועליה נאמר שנברא האדם בצלם אלהים ובדמותו וכל אלו הדעות החלוקות יהיה עניין החבור הזה בם בידיעת השם המפורש ובעניין כחו ופעולותיו בבריות הפרטיות ודרכו עם הכלליות ובמהות הגמול והעונש המתחייבים מאתו לכל הראוי לגמלו בעדו עם זכרו ולהענישו על שכחתו עד שיודע מזה החבור למה נברא האדם ולמה נתנה לו תורה ומצוה כתובים על שני לוחות אבנים ולמה נתנה לאומה מיוחדת יותר בזויה מכל אומה ולשון בטבעה ולמה לאומתנו יותר משאר אומה ולמה קדם ולא אחר זמן מתן תורה ולמה בהר סיני ובמדבר סיני וכיוצא באלה השאלות והדומים להם שנסתפקו בהם המשכילים ונעלמו טעמי העניינים המורים על האמת.
הכרכים האחרים הכלולים בסט ספרי רבי אברהם אבולעפיה
- מצרף השכל וספר האות
- אור השכל ושומר מצוה
- נר אלהים וגט השמות
- מפתח הספירות ומפתח התוכחות
- מפתח החכמות ומפתח השמות
- חיי הנפש
- סתרי תורה
- חיי העולה הבא וזאת ליהודה
- אמרי שפר
- גן נעול
- אוצר עדן גנוז
אודות הרב אברהם אבולעפיה
ר' אברהם אבולעפיה נולד בסרגוסה שבחבל אראגון בספרד לרבי שמואל אבולעפיה. עד פטירתו של אביו למד תורה מפיו. לאחר מסע קצר בארץ ישראל התיישב ביוון ונשא שם אישה. לאחר זמן מה הגיע לקפואה, איטליה. שם למד אצל הפילוסוף רבי הלל מוירונה פילוסופיה, תורת הנפש של הרמב"ם ובעיקר את ספרו מורה נבוכים. לאחר זמן מה הגיע לקטלוניה(ברצלונה), שם התקרב לחוג מקובלים שבהם היה רבי ברוך התוגרמי, ככל הנראה בחוג זה ובהשפעתו החל ללמוד קבלה שקודם לכן התנגד לה, עיקר לימודיו התרכזו בספר יצירה שלאחר שנים מספר כתב לו כמה פירושים.
בחוג זה התקרב לקבלה האקסטטית, שהושפעה מחסידי אשכנז ושורשיה טמונים בספרות ההיכלות. ר' אברהם אבולעפיה פיתח תורה זו, וכינה אותה בשם "קבלה נבואית", משום שחלק ממטרתה להביא את העוסק בה בטהרה לחוויה אקסטטית ועל ידי כך לזכות לנבואה. כמו כן כינה תורה זו בשם "קבלת השמות" המביאה לידי נבואה, על ידי שימוש נרחב באותיות ושמות הקודש, שימוש שהקנה ללשון הקודש מעמד מאגי-מיסטי.
בשנים ה'ל - ה'ל"א חווה 'גילויים נבואיים'. משנה זו ועד למותו חיבר ר' אברהם אבולעפיה קרוב לחמישים חיבורים מסוגים שונים. החשובים והפורים שבהם הם ספרי ההדרכה להשגת נבואה דרך השימוש באותיות הקודש. עם ספריו אלה נמנים: "ספר חיי העולם הבא", "ספר אור השכל", "ספר אמרי שפר", "ספר החשק" ו"אוצר עדן הגנוז". מלבדם כתב ר' אברהם אבולעפיה פירוש לתורה בשם "ספר המפתחות", כמה פירושים לספר יצירה ולמורה נבוכים, אגרות, שירים וספרי נבואה המתארים את חזיונותיו המיסטיים כמו "מצרף השכל" ו"ספר האות". מתוך חמישים חיבורים שחיבר שרדו כשלושים, ורק חלק קטן מכלל אלו הובאו לדפוס. בכתביו עושה ר' אברהם אבולעפיה שימוש נרחב בגימטריות, נוטריקונים, ראשי תיבות ועוד.
הפולמוס עם הרשב"א
בשנת ה'מ"א הגיע ר' אברהם אבולעפיה לאי סיציליה (פלרמו ומסינה). שם הקים בית מדרש והצליח לאסוף סביבו עדה גדולה של תלמידים וחסידים, דבר המעיד על יכולות אינטלקטואליות גדולות ועל כריזמה. בשל גישתו הנבואית פנו חלק מנכבדי המקום לרבי שלמה בן אדרת(הרשב"א), שהיה מגדולי ההלכה באותה עת ושימש כנציג מעין-ממסדי של הדת, בשאלת נביאותו של ר' אברהם אבולעפיה. הרשב"א דחה בתוקף את התפיסה והחל באחד הוויכוחים הראשונים על משיחיות קבלית בימי הביניים.
הרשב"א פתח במלחמת חורמה כנגד ר' אברהם אבולעפיה ודחה בבוז את יומרותיו הנבואיות. נקודת מתח נוספת בין השניים נוצרה בשל העובדה שהרשב"א, שהיה אף הוא מקובל, אך החזיק בזרם התיאוסופי-תיאורגי של הקבלה (תורת הספירות), לעומת ר' אברהם אבולעפיה שהחזיק בקבלה הנבואית. מאבקו של הרשב"א הצר את צעדיו של ר' אברהם אבולעפיה, וכתוצאה מכך איבד קהל גדול מתלמידיו וחסידיו ואף נאלץ לעזוב לזמן מה לאי קומינו הסמוך. עדות לרדיפה זו נמצאת באגרת "וזאת ליהודה" שכתב ר' אברהם אבולעפיה לרבי יהודה שלמון.
המחלוקת בין הרשב"א לר' אברהם אבולעפיה נמשכה משנת ה'מ"ה לערך עד לפטירתו של ר' אברהם אבולעפיה. זמן פטירתו המשוער הוא בשלהי ה'נ"א או בראשית ה'נ"ב, שכן החל מאותה עת אין כל ידיעה על פועלו. גם לאחר מותו של ר' אברהם אבולעפיה השפיע חרם הרשב"א על תורתו, ועדות לכך היא העובדה שעד המאה ה-18 ספרו החשוב "חיי העולם הבא" נשאר בכתב יד.
בשל חרם הרשב"א פחת במידה משמעותית העיסוק בכתבי הרב אבולעפיה עד המאה ה-18. היו מגדולי המקובלים שהכירו בו כסמכות בעלת משקל אף קודם לכן, וכך אנחנו מוצאים את הרמ"ק מצטט קטע ארוך מספרו "אור השכל" העוסק בשמות הקודש, ורבי חיים ויטאל מזכיר בספרו שערי קדושה את שיטותיו המדיטטיביות של אבולעפיה כדרכים מקובלות של התבודדות האמורות להביא לרוח הקודש. אך עם זאת ספריו לא נלמדו בשיטתיות. את נקודת המפנה בהתייחסות אל הרב אבולעפיה הביאו תיאורו של הספר "חיי העולם הבא" וטיהורו של הרב אבולעפיה על ידי החיד"א במאה ה-18 בספרו הביבליוגרפי "שם הגדולים":
"הוא ספר שחיבר הרב רבי אברהם אבואלעפיא בעיגול שם ע"ב וראיתיו על קלף כתב יד. ודע שהרשב"א בתשובותיו סימן תקמ"ח והרב היש"ר בספר מצרף לחכמה זלזלו בו כאחד הרקים ויותר. ברם קושטא קאמינא דחזיתה לרב גדול ממארי רזין [=ואולם אמת אני אומר שראיתי לרב גדול מבעלי הרזים] ובישראל גדול שמו ואחרי דבריו לא ישנו שהוא מקרב לס' הנזכר ותושע לו ימינו"
ככל הנראה, כוונת החיד"א היא לציטוטיו של ר' חיים ויטאל מספר "חיי העולם הבא" בספרו "שערי קדושה". בזכות החיד"א, שהיה מגדולי הפוסקים וכן מראשוני ההיסטוריונים של הכתיבה היהודית, התהפך מעמדו של הרב אבולעפיה מן הקצה אל הקצה והוא הפך מדמות בזויה, נלעגת ומוחרמת לדמות מכובדת, מוערכת ולגיטימית.