"הספר דמות אדם"- הוא אסופת סיפורים סביב ימי החגים. כל חג ומועד הוא עולם של קדושה, של חכמה ושל רגש, חוויות ילדות וטעם אישי. חז"ל בתורתם ובאגדותיהם, הותירו לנו סימני דרך מתנוצצים, אשר מדריכים אותנו לגלות מטמונים. הם מסרו לנו מפתחות פנימיים וחיצוניים לעולמות שהולכים ומתחדשים שוב ושוב, מחז לחז וממועד למועד. הסיפורים, האיורים המיוחדים, וגם המקורות המורחבים- מזמינים להיכנס פנימה לתהו, לצחוק, לסעור ולהבין.
הרב יואל קטן, מדור ספרים חדשים, "בשבע":
הרב אמיר דומָן מלמד אגדה ומדרש ומחשבה בישיבת תל אביב ובישיבת 'נועם שיח' שבכוכב השחר ובמקומות נוספים. הגישה המיוחדת שלו לסיפורים יהודיים שמקורותיהם מגוונים, גישה המשלבת פשט ורמז וסוד ורגש ופסיכולוגיה וניתוח ספרותי, גורמת לו לעבד את הסיפורים אותם ליקט באופן מיוחד במינו, ומביאה את קוראי סיפוריו למחוזות עליהם לא חלמו ולכיוונים שאותם לא שיערו.
עתה הוציא מתחת ידיו ספר הכולל שלושים סיפורים הקשורים, באופן ישיר או עקיף, למועדי השנה. העיצוב המיוחד (גובה הספר הקטן מאורכו; הדפים הכתומים; האיורים ה'פראיים' ועוד) מתאים לאופי המיוחד של ה'סיפורים למבוגרים' שבספר. כך למשל הסיפור התמים והמרגש על הלל העני, שבעקבות חשקו הגדול בתורה כוסה בשלג בערב שבת בשוכבו על גג בית המדרש של שמעיה ואבטליון, ורק כאשר ראו החכמים 'דמות אדם בארובה' החליטו לחלל את השבת כדי להצילו (על שמו נקרא כל הקובץ 'דמות אדם') – הפך לדיון מעמיק בין שומר בית המדרש שמונע את כניסתו של מי שאינו מוכן לשלם עבור תורתו לבין הלל שדורש לפתוח את השערים לכל מאן דבעי, כשלשומר, הוא עצמו תלמיד לשעבר בבית המדרש, יש אידיאולוגיה שלמה בעניין מי ראוי ומי לא ראוי ללמוד תורה, והוא פותח במקביל בית מדרש אלטרנטיבי לכל אלו שאינם מוצאים את מקומם בבית המדרש ה'רשמי', עד שבמידה מרובה הוא עצמו הופך להיות מרכז הסיפור...
כך הסיפור הראשון בקובץ הוא עיבוד מקורי וקיצוני של הסיפור הידוע על הילד שלא ידע להתפלל ומרוב חיבת קודש שרק שריקה גדולה באמצע התפילה, ושיבחוהו צדיקי החסידות; כאן הוא קורא 'קו-קורי-קו', הקהל מתפוצץ מצחוק, הגבאי מתאדם, האב מתעלף, הרב מחייך מתחת לשפמו [כך!], ובליל 'כל נדרי' נעלם ונמצא מאוחר יותר שומר על תינוק (צירוף הסיפור הידוע על רבי ישראל סלנטר לסיפור החסידי הנ"ל), כשהגבאי, שהספיק לגרש את הנער הנ"ל מבית הכנסת, נותר לבדו באולם כי העיז להתחיל את התפילה בלי לחכות לרב (ובלי הנער המקרקר, כמובן)...
למעלה ממאה עמודים בסוף הספר מוקדשים למקורות, הסברים, הפניות וציטוטים לכל אחד מהסיפורים, למי שלא מסתפק בחוויה הספרותית ורוצה להיכנס לעומקם של דברים. מומלץ למי שרוצה להתנסות בחוויה תורנית-ספרותית בלתי קונבנציונלית, ואין לו לב חלש במיוחד...