מורה נבוכים לרמב"ם

בפר מורה נבוכים לרמב"ם

הוצאה חדשה עפ"י דפוס אבן תיבון, עם הערות ופיסוקים.

נלוים אליו:

מילות הגיון לרמב"ם 

קיצור מילות הגיון - לגר"א

כללים קצרים לחכמת האמת - לגר"א

 

אודות ספר המורה נבוכים

הספר מורה נבוכים - ספר היסוד של הרמב"ם. הוא ספר פילוסופיה שחיבר הרמב"ם בערבית יהודית במאה ה-12. 'מורה נבוכים' הוא אחד מהחיבורים הפילוסופיים החשובים והבולטים ביותר בהגות היהודית בימי הביניים, על אף שקמו לו מתנגדים רבים מבית בעת פרסומו- רבנו יונה והרשב"א היו ממתנגדיו החריפים. כיום הספר מקובל על כל קהילות ישראל, אך יש הרואים סכנה במסרי הספר ובהיעזרותו במקורות שאינם מהעולם היהודי, ועל כן מגבילים מאוד את הלימוד בו. נהוג לומר שעד פרק נ' חייב ללמוד כל אחד, ומפרק נ' והלאה כ"א לפי מדרגתו.

הרמב"ם החל לכתוב את מורה נבוכים בשנת ד' תתקמ"ז, וסיימו עד שנת ד' תתקנ"א. ספרו זה, הכתוב בערבית יהודית, נכתב במקורו עבור תלמידו - ר' ‏יוסף בן יהודה אבן שמעון. בספר מתווה הרמב"ם את הדרך לאדם "הנבוך", שעיונו התורני והפילוסופי אינם מתחברים בידיו למקשה אחת. מקובל כי הספר כולל את הספרים ספר הנבואה וספר ההשוואה בעריכה שונה, כאשר העניינים העמוקים מפוזרים בספר במעין 'צופן' שרק המשכיל יוכל לחדור אל תוכו.

ב"מורה נבוכים" פורש הרמב"ם את שיטתו בנושאים רבים ובהם: שלילת הגשמות מהאל, נבואה, השגחה, טעמי המצוות, תורת המדינה ובריאת העולם ומוסריות כלל אנושית. בכל הנושאים מטפל הרמב"ם באורח רציונלי, היינו, מציג הוכחות הגיוניות התומכות בטענותיו. הרציונליזציה של תוכני הדת היא אחד מסימני ההיכר הבולטים ביותר של מורה נבוכים.

במבוא לספר כותב הרמב"ם שבתוך הספר הוא טמן גופי ידע, שאותם הוא מבקש להסתיר מן הקורא הפשוט. הוא קורא למשכיל לנסות לפענח את סודותיו ולחשוף את הידע הנחשק המוסווה בתוך ספרו. לעומת משנה תורה ההלכתי, שבו ידע הרמב"ם לאסוף מקורות ידע ממכמני התלמודים ולגבש אותם למבנה ארכיטקטוני מסודר, עושה הרמב"ם במורה נבוכים את הפעולה ההפוכה, ומפזר נושאים באופן מכוון בחלקים השונים של ספרו, באופן שרק מי שיש לו בקיאות מעמיקה בספר, יכול לגבש את תפיסת הרמב"ם לגבי נושאים שונים.